החלטה בתיק ת"ט 18211-06-12

בפניי בקשה להעברת דיון לבית המשפט המוסמך - הוא בית משפט השלום בפתח תקווה.

1.         המשיבה הגישה נגד המבקשת ונגד שני חייבים נוספים בקשה לביצוע שטר חוב בלשכת ההוצל"פ באילת.

2.         המבקשת הגישה התנגדות לבקשה, נתמכת בתצהיר, ובה צויינה כבקשה מקדמית הבקשה דנן.

3.         בבקשה לביצוע שטר ציינה המשיבה כי הסמכות לדון בהתנגדות היא של בית המשפט השלום באילת.

4.         ראש ההוצאה לפועל הורה על העברת הדיון לבית משפט זה.

5.         טענות ההגנה לגופן בהתנגדות אינן נצרכות לשם הכרעה בבקשה זו.

6.         נטען כי הסמכות לדון בבקשה היא לבית משפט השלום בפתח תקווה, לאור מקום מגורי המבקשת ברעננה, ולאור כתובתם ומקום עסקיהם של יתר החייבים - בת"א.

7.         המשיבה מתנגדת לבקשה.

            לטענתה, היות וראש לשכת ההוצל"פ העביר את הדיון לבית משפט זה, הרי שהדרך לתקוף החלטתו זו היא באמצעות ערעור ולא באמצעות הגשת בקשה זו לבית המשפט הנעבר.

            לטענתה, הסמכות קמה לאור מקום עסקה ומקום יצירת ההתחייבות שהינו באילת.

            דיון והכרעה:

8.         ניתן לתקוף החלטת ראש ההוצל"פ אם שגה והעביר את הדיון לבית משפט נעדר סמכות מקומית או עניינית - בין באמצעות הגשת בקשות רשות ערעור, לפי סעיף 80 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, או על ידי העלאת טענת חוסר הסמכות בבית המשפט, אליו הועברה ההתנגדות (ד. בר אופיר, הוצאה לפועל, הליכים והלכות, מהדורה שביעת, עמ' 1007).

            נמצא איפוא כי החלטתו של ראש ההוצאה לפועל אינה יוצרת מניעה מהעברת הדיון לערכאה המוסמכת אם יימצא כי כך ראוי להיות.

9.         הגשת בקשה לביצוע שטר ללשכה מסויימת אינה מעניקה סמכות מקומית לבית המשפט שבאזור שיפוטו הוגשה הבקשה.

            תקנה 103 (7) לתקנות ההוצאה לפועל דורשת ממגיש הבקשה לביצוע לציין את בית המשפט שלו הסמכות לדון  בבקשה במקרה של הגשת התנגדות.

במקרה דנן - אכן צויין בית המשפט, ואולם ללא כל נימוק בצידו..

תקנה זו מקבילה לתקנות סדר הדין אזרחי, התשמ"ד - 1981, המחייבות את התובע לפרט בכתב  תביעתו את העובדות המקימות סמכותו המקומית של בית המשפט שלו הוגשה התביעה.

כתב התביעה אינו אלא הבקשה לביצוע שטר.

ודוק:כנגד טענה זו טוענת המבקשת בהתנגדותה הנתמכת בתצהיר כי היא אינה מכירה כלל את המשיבה ואין בינה לבין המשיבה כל קשר.